הקשר בין אלכוהוליזם לבין תורשהראשית, יש להבין את המדע שמאחורי הטבע התורשתי של אלכוהוליזם. המנגנונים הנוירו כימיים גורמים לאנשים מסוימים לפתח מראש יותר נטיה לבעיות אלכוהול בהשוואה לאחרים, אך חוקרים די בטוחים כיום כי קיים קשר תורשתי לאלכוהוליזם, וביטויי גן מסוימים שעוברים בירושה, גורמים יותר להתפתחות נטיה לאלכוהוליזם.

אין באמור כדי לקבוע שאם ההורים היו אלכוהוליסטיים גם הילדים נדונים להפוך לאלכוהוליסטים בעצמם, אך הם נמצאים בסיכון מוגבר ועליהם להיזהר עם השימוש שלהם באלכוהול. כך, למשל, מדענים בדקו ילדים מאומצים וגילו כי ילדים להורים ביולוגיים אלכוהוליסטים נמצאו בסיכון מוגבר לאלכוהוליזם, ובחלק מהמקרים שבהם ההורים המאמצים היו אלכוהוליסטים, אך ההורים הביולוגים לא, הילד המאומץ לא נמצא בסיכון לאלכוהוליזם.

ביטויים משמעותיים של גנים

במחקר חדש, גילו חוקרים ביטויי גנים ייחודיים השכיחים יותר בקרב אלכוהוליסטים ובקרב משפחות אלכוהוליסטיות שנמצאו אצלם יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. ביטויי גנים אלו אובחנו כגורמים לפגיעות מוגברת לדיכאון וחרדה, אשר בעצמם מגבירים את הסיכון לבעיות שתייה.

המחקר מתמקד בגן CREB, הנקרא כך היות והוא מייצר חלבון בשם זה, הקושר אלמנט תגובת AMP מחזורית. גן זה מסדיר את התפקוד במוח במהלך התפתחות ולמידה, ומעורב אף בתהליך סובלנות לאלכוהול, פיתוח תלות, ותסמיני גמילה.

חלק במוח, הנקרא האמיגדלה המרכזית, נחשב להיבט שני בחידת המוח האנושי. הגנים CREB והאמיגדלה המרכזית נקשרים עם גמילה וחרדה. כאשר יש פחות CREB באמיגדלה המרחזית, ניתן לראות התגברות התנהגויות כגון חרדה והעדפה לאלכוהול.

רוב המחקרים שבוצעו על ילדים מאומצים, התקיימו בשוודיה או דנמרק, שבהן הגישה לידע על ילדים מאומצים והוריהם הביולוגיים זמינה. לדוגמה, מחקר אימוץ משטוקהולם הוכיח כי אם אב עם אלכוהוליזם אימץ ילד, הילד היה בסיכון של פי שישה להפוך לאלכוהוליסט בעצמו. לעומת זאת, מחקר אימוץ שבוצע בקולורדו, מצא כי הסיכון הגנטי לאלכוהוליזם הוא משמעותי בהרבה מכל גורם סיכון סביבתי לפיתוח תלות באלכוהול.

מחקרי תאומים

מחקר משנת 1960 הוכיח כי אם אח תאום זהה אחד הוא אלכוהוליסט, לתאום השני יש סיכון ש 76% להפוך לאלכוהוליסט. לתאומים שאינם זהים יש סיכון של כ-26%, אם אחד מהם הוא אלכוהוליסט. במחקרים מאוחרים יותר, החוקרים בחנו תאומים זהים שהופרדו בילדותם ולמדו את הסיכון שלהם להפוך לאלכוהוליסטים.

לדוגמה, במחקר שפורסם בשנת 2004, גילו החוקרים כי תאומים לאם ביולוגית אלכוהוליסטית, נמצאו בסיכון גדול יותר בהשוואה לתאומים שאומצו. החוקרים קבעו את מסקנתם לפיה סביבת התאומים שאומצו היתה נקייה מסמים ואלכוהול וגורם זה מיתן את התפתחות הבעיה.

אך למרות הממצאים, מדענים וחוקרים ממשיכים להתלבט בחידה זו וצוברים הבנה טובה יותר של הגורמים הביו כימיים המגבירים את הנטייה לאלכוהוליזם, ועל הבסיס הביולוגי של אלכוהוליזם, על מנת לפתח אפשרויות טיפול טובות יותר. אך מאחר והמוח האנושי כה מורכב, אין דרך לקבוע האם אי פעם יגיעו המדענים להבנה מלאה.

תגובה בעוצמה נמוכה

יש אנשים שיורשים רמות נמוכות או גבוהות יותר של תגובה לאלכוהוליזם במשפחה. חלק מהחוקרים מצאו כי התגובה האישית של ילד להורים אלכוהוליסטים, משפיעה על היכולת שלו להפוך לאלכוהוליסט. למשל, במחקר אחד, מצאו החוקרים כי הבנים להורים אלכוהוליסטים אמרו שהיו להם פחות בעיות עם ישנוניות וסחרחורות כשהם שתו. זוהי תגובה בעוצמה נמוכה, המצביעה על כך כי סבירות הגורם התורשתי, ככל הנראה הובילה אותם לשתות כמויות גדולות יותר ולהיות בסיכון גבוה יותר לאלכוהוליזם, בהשוואה לילדים עם תגובה ממוצעת.

במילים פשוטות, אם אלכוהול גורם לתחושת שיכרות ללא השפעות שליליות, אדם נמצא בסיכון גבוה יותר לשימוש לרעה באלכוהול. בניגוד לכך, אם השתייה גורמת לתחושת חולי משמעותי, אדם נמצא בסיכון נמוך יותר לאלכוהוליזם.

יש אנשים החווים 'תגובת שטיפה' אוטומטית לאלכוהול וצריכת אלכוהול גורמת להם לאודם בפנים. חלקם הופכים להיות חולים מאוד אפילו בעקבות שתיית כמות קטנה הגורמת להם לבחילות והקאות. אנשים אלו חסרים את היכולת לרשת מהוריהם חילוף חומרים של אלכוהול, ומאוד לא סביר שיהפכו לאלכוהוליסטים.

דילוג לתוכן